איך להיות האמא שאת רוצה להיות?

יתכן שתבחרי בכך. אפשרי שתרגישי את הרצון להיות אמא, מתוכו תתגבש בך החלטה ובשנים שיבואו אכן כך יהיה. אולי תרגישי שאת כבר אמא, גם לפני שהגיעו אליך התינוקות שיוולדו לך, ולא נותר להם אלא לבוא הביתה. יתכן שתבחרי בכך, אבל קיימת גם האפשרות שלא, שהאמהות תתרחש בך בהפתעה ותצטרכי להתרגל אליה. יתכן שתהלום בך הידיעה שכמו יש מאין נבראת נפש חדשה בחללי גופך בלי לשאול לרצונך. המעשה הזה האגבי, המובן מאליו, הבלתי נתפס, שנשים עושות משחר היותן, לא אוחז דיו בשאלת הבחירה.

האם אמא שלך רצתה להיות אמא? רצתה בכל מאודה, רצון מהסוג המתמשך שיש לתקף אותו בכל יום שוב ושוב, רצון במהות העמוקה של הדבר ולא רק ברעיון שלו, רצון שהוא מעבר לתוצאה רכת לחיים ויותר מתחושת הערך והשייכות שהגיעו כשהצטרפה לקהילת האמהות הצעירות. האם היא רצתה בכל משמעות, קטנה וגדולה, שהגיעו ביחד עם התפקיד המחייב הזה?
ואת, רצית? ועכשיו, את עדיין רוצה?

ואני? רציתי מאוד. אבל רק כשהגיע האיש שאיתו רציתי. אצלי זה היה קשור. עד לאותו רגע – לא יכולתי לשאת את הדיבור על כך. בערך שישה חודשים אחרי אותו יום חמישי בו התקשרתי אליו, ומזל שהתקשרתי, הרגשתי את החשק להיות אמא פועם בי.

מעל לשני עשורים שאני אמא לילדי. לפני כן הייתי אמא לאמא שלי, ואמא לאחים שלי, וגם, אני מודה בצער, הייתי אמא ליותר מבן זוג אחד. עד שחדלתי. באופן לא מפתיע, זה קרה סמוך לאותו יום חמישי בו החלטתי להתקשר אל האיש שחצי שנה מאוחר יותר – איתו רציתי. הפכתי לאמא, והייתי נחושה להיות לילדי האמא שמעולם לא היתה לי. זו היתה ידיעה שלא נדרשו לה מילים, הרגשתי אותן בתוכי בלי שהן נאספו לכדי אמירה ברורה ומוצהרת. אפשר לומר בוודאות שבשנים הראשונות באמת הייתי כזו, ובכאב כדאי גם להוסיף שבכל זאת, באותן השנים לא הצלחתי להיות זו שרציתי. נהוג לומר שיצאתי לחפש את הדרך להיות כזו, אבל האמת היא שנכנסתי פנימה כדי למצוא אותה. מעל לשני עשורים שאני אמא, ואני כבר יודעת שזה לא הרבה, אבל גם לא מעט. הנה מה שלמדתי. זו תמצית התשובה שלי לשאלה איך להיות האמא שאת רוצה להיות: