מילים לקרוא > סיפור על פחד בחמש מערכות
סיפור על פחד בחמש מערכות
יולי 2017
1.
לפני שלושים שנה:
ילד-נער חיפאי אחד בן 13 אמר להורים שלו שהוא רוצה לנסוע לכמה ימים למושב בערבה. לנסוע אל הזוג הצעיר והיפה הזה שאת חציו הוא מכיר מאז שנולד, להיות איתם כמה ימים, למרות שהם גדולים ממנו ביותר מעשור ואין שם בבית ילד בגילו או ילד בכלל.
הם מכירים כי המשפחה שלו והמשפחה שלהם בחרו להתחבר בחיבור, שרק ניצולי שואה שאיבדו הכל בבת אחת דרך ארובה יכולים להתחבר. אודים אשכנזיים נטולי כל נצמדו זה לזה בני הדור שנמלט לכאן ויצרו את מה שהוא משפחה מורחבת מאומצת.
עם פלומת שפם ועם תיק הציבו אותו על אוטובוס חצות לאילת, נתנו לו אסימון ומספר טלפון בן חמש ספרות רשום על פתק, כדי שיחייג בהפסקת המנוחה של האוטובוס מטלפון ציבורי מאובק בתחנת דלק מנומנמת. שיתקשר ויעיר ויודיע שהוא כבר קרוב. בארבע בבוקר הוא נפלט מקופסת אגד האדומה אל החשיכה, נאסף ונשאב אל החום הכבשני ואל העבודה החקלאית הקשה, בה בחר ואותה הוא עדיין זוכר בחיוך ששמור לזכרונות שהזמן טישטש אותם דיו כדי להיות מתוקים יותר.
2.
לפני שבע עשרה שנה:
הוא כבר בן 25 והמושב ההוא הפך לחלק ממנו, פרוסה מהזהות שלו. הוא אפילו אומר שהוא משם, כששואלים אותו אם הוא מושבניק, כי מרגישים עליו את השורשים שבחר לעצמו. זה מקום המפלט והטעינה והחופש וההתמלאות שלו והוא נוסע לשם בכל הזדמנות שהוא יכול. שבתות של צבא עברו שם, ימים של משבר הוליכו אותו לשם, ימים של סתם גם.
הוא פגש אישה, ונתן לה להחזיק את הלב שלו והוא ממש חייב שהיא תבוא איתו לראות את המקום הזה, ואת הבית הזה, ואת האנשים האלו שנקראים דודים ומרגישים הרבה יותר מזה. יש משהו מיוחד שם אצלם, הוא מסביר לה הסבר עמום.
היא באה ומרגישה שהוא צדק, ומבינה בעוד היבט עמוק את התבנית בה הוא נוצק.
בכל שנה הם מגיעים לשם לכמה ימים של זמן מרחיב ריאות. הם נוסעים נסיעות לילה, כי המדבר הכי נעים בחשיכה עם החלונות הפתוחים והמוזיקה שהם אוהבים בלופ אינסופי. הם מגיעים עם בטן, עם תינוקת, עם פעוטה ובטן, עם פעוטה ותינוק, עם שני ילדים, ושוב עם בטן, ותינוקת נוספת.
3.
לפני עשרה ימים:
ילד-נער חיפאי אחד בן 13 אמר להורים שלו שהוא רוצה לנסוע לכמה ימים למושב בערבה. לנסוע אל הזוג הפחות צעיר ועדיין יפה הזה שאותו הוא מכיר מאז שנולד, להיות איתם כמה ימים, למרות שהם גדולים ממנו ביותר מארבעה עשורים ואין שם בבית ילד בגילו או ילד בכלל.
אבא שלו מבין אותו ממעמקי נפשו, ומתרגש מנבט המסע החדש, שקודמו עדיין כרוך בשורשי ליבו. אמא שלו מבינה גם, אבל במרתפי הנפש שלה רובצת כבר עשורים מושבת דיירות לא קרואות ובלתי מתפנות. חבורת מפלצות הפחד, שאף אחד כבר לא זוכר מתי הן חתמו על חוזה השכירות והן מיומנות בהקרנת סרטי אימת אסונות על המסך הפרטי שלה. הן חרוצות ומסורות לתפקידן המחריב, לכווץ כיווצים, להאפיל חשיכה, לצקת סתימות בצינורות . הן לא מאפשרות לה לתת את ברכת הדרך, או לסדר סידורי נסיעה. היא כבושה בתוך מציאות שאינה מתקיימת במציאות.
4.
לפני שבוע:
אמא אחת נזכרת.
נזכרת שהפחדים שקמים בתוכה פנימה נוצרו מתוך כאבי ילדותה והם יציקת אובדניה, ולילדיה מציאות חיים אחרת, בריאה ומיטיבה. נזכרת ומפרידה בין ילדה מפעם לבין ילד מעכשיו.
נזכרת שבית הקולנוע הפנימי שלה מספר את ששייך לילדה שהיתה, לחיים שהיו לה אז. נזכרת ומפרידה בין ילדה מפעם לבין אישה מעכשיו.
נזכרת ששליטה היא אשליה, וכזו שמכווצת. נזכרת ומשחררת אל הלא נודע כדי להרחיב.
נזכרת שאת המפלצות אלו האפשר גם לצמק, אם לא מאכילים אותן.
נזכרת ובוחרת אחרת.
אמא אחת בוחרת.
בוחרת לתת לבן שלה את האמונה בזכותו להרגיש בבית בתוך מציאות חייו ולנוע בעולמו בבטחון עם הזדמנות לשפע אפשרויות מיטיבות.
בוחרת להרחיב את אהבתה ובכך לאפשר לו לפגוש את עצמו ולהתרחב פנימה. בוחרת לסמוך עליו, על תבונתו, על תושייתו, על כוחות הנפש שלו. בוחרת לבטוח בו, בדרכו לגדול, בטוב שבאנשים סביבו וגם במזל, שיהיה.
אמא אחת קונה כרטיס לאוטובוס לאילת.
5.
לפני יומיים:
ילד-נער אחד הונח על אוטובוס חצי ריק בשעת בוקר מוקדמת ובמשך ארבע שעות ישב והסתכל איך הדרך הופכת למדבר, שמע מוזיקה שהוא אוהב, חשב מחשבות ופגש את עצמו. עצר להתרעננות, קנה מיץ, הפעיל טיימר כדי לא לפספס את החזרה אל האוטובוס, דיבר עם אבא שלו ואז עם אמא שלו, אכל פיתה שחיכתה בסבלנות לזמנה להבלע, שוב דיבר עם אמא שלו ואז עם אבא שלו. הודיע בזמן שיבואו לחכות לו ואפילו שלח תמונה. לפני הצהריים הוא נפלט מקופסת אגד הירוקה אל טמפרטורה רותחת ונאסף באהבה.
אמא אחת בחרה באפשרות לטוב ולא בהרגל שבפחד ולמדה שיעור שאין כמותו והיום היא מבינה שכל מה שקרה בדרך הזו הוא אדיר ומרגש, לא מילימטר פחות.
שלוש מפלצות נפטרו בשיבה טובה, אין בהן צורך יותר. השאר מחכות לתורן.