מילים עלי
חוויות והמלצות
ציפי
עברו כמה חודשים… כמה חודשים מאז שהיינו נפגשות פעם בשבוע בזום ומידי פעם, ממש בקטנה, אפילו פנים מול פנים.
הגעתי אלייך אבודה, ממש אבודה. אבל לא יודעת שאני אבודה. הגעתי אלייך בסוג של התנתקות מעצמי. התנתקות שבדיעבד אני מבינה שבעבר כבר חוויתי באירועים קשים אחרים בחיים שלי. כשאומרים התנתקות זה נשמע מצב פסיכוטי שקל לאבחן אולי. אבל ההתנתקות שאני מדברת עליה היא לא כזאת. היא התנתקות מעצמי. ממי שאני באמת. מהאני האמיתי שלי שאולי הודחק כבר כמה שעות אחרי שנולדתי ורק הלך ונקבר יותר ויותר עמוק עם התקדמות השנים. לא רואים את זה מבחוץ. ואני שנים גם לא ראיתי את זה מבפנים. אני בעשייה בלי פוסקת. דוהרת קדימה בעבודה וגם עושה כסף, רילוקיישן לאמריקה (חלומו של ישראלי ממוצע), מטפלת בשלושה ילדים, מתגרשת בשביל לדייק לעצמי את החיים, מבלה, מנהלת מערכות יחסים. אבל לא באמת מאושרת. ואז הילד המדהים והאמיץ שלי מוציא אל הגלוי את הנסתר, לא סתם קוראים לזה לצאת מהארון… והכל נעצר.
כל החיים האוטומטיים שלי בהם אני מנותקת מעצמי נעצרים. ואני קפואה. ואז אני מגיעה אלייך, ענת. מבולבלת מהקשיים. ממש לא יודעת מאיפה להתחיל. גם לא יודעת למה זה התחיל והאמת לא ממש יודעת מה התחיל. ואת, לאט לאט, ועם המון סבלנות מלמדת אותי ללמד את עצמי שוב ללכת. אבל הפעם ללכת בדרך אחרת לגמרי. בהפוך מאיך שגידלו אותי ההורים והחברה, ללכת בדרך שלי. בדרך ממנה סטיתי בשלבים כל כך מוקדמים בחיים שלי. תינוק שלומד ללכת לא מלמדים אותו איך לצעוד, זה קורה לבד בצורה טבעית. הוא עושה את זה בזמן שלו ובדרך שלו. אבל ההורים שם להחזיק אותו אם הוא נופל (בדרך כלל לפחות). את היית ההורה הזה שאף פעם לא היה לי. אבל נתת לי ללמוד בדרך שלי. לסלול לעצמי את הדרך צעד אחרי צעד.
בהתחלה את נתת לי משענת, הענקת לי את הבית שאף פעם לא היה לי, את המקום הזה שאפשר להניח בו את הראש, שיאפשר לי את ההליכה בדרך החדשה שנראית לי מסוכנת ולא ברורה וגם לא רגילה (כי אין רגיל…). ומתוך הלמידה המדהימה הזאת אני גם לומדת, אפילו בלי ממש לשים לזה לב, לתת לילדים שלי ללכת בדרך שלהם. לחיות בדמותם קוראים לזה נראה לי… ואז את מתחילה לשחרר אותי בעדינות וסבלנות ואני מתחילה לבנות לעצמי בית. ויש לי אומץ לעשות את זה כי אני יודעת שאנחנו נפגשות פעם בשבוע. ואני הופכת להיות ההורה הזה שאף פעם לא היה לי עבור עצמי. ובמקביל גם עבור הילדים שלי. ואז את נפרדת ממני. מעגל ותהליך מושלם עם התחלה, אמצע וסוף. איזה תיקון עצום זה. ממש ריפוי עמוק.
אין באמת מילים שיכולו לתאר את המסע המדהים הזה שעברתי איתך ואת השינוי האדיר שהבאת לחיים שלי ושל הילדים שלי. אני נפעמת ממש מהיכולות שלך ובהודיה ענקית על מה שלימדת אותי להעניק לעצמי ולאהובים עליי. ומאחלת לכל מי שרק יכול לעבור כזה מסע יחד איתך. הענקת לי את אחת המתנות הכי גדולות שניתן להעניק לאדם כמוני, את היכולת והזכות לחיות בדמותי ולאפשר ליקרים לי מכל לחיות כך גם. ואפילו לאהוב את עצמי ולהנות כשאני עושה את זה.
תודה ענת על שאת קיימת. ותודה על הריפוי העצום.
מרץ 22
שיה כהן סירקין
חוויותיי עם ענת (עם עצמי)
מנסה לסכם תהליך עוצמתי מרוכז ומדויק שחוללתי בעזרתה הנדיבה אין-קץ של ענת.
המניע לפגישה היה הרצון והידיעה שלי כי היחסים במשפחה שלי, בייחוד בין בני בן החמש וביני יכולים להיות נעימים יותר, רגועים יותר ומלאי שמחה, ושיש משהו תקוע שעזרת חבר/ה יכולה להזיז ולהניע שינוי. ואכן בתוך התהליך חשתי התרככות, ואני מאושרת לראות את המרחב החדש שייצרתי במשפחה שלי, מלא אור וקלות.
בפגישות עם ענת היא הייתה לגמרי נוכחת, מתבוננת ומקשיבה לי, ולמרות שהפגישות התקיימו בשיחות וידאו הרגשתי אותה קרוב קרוב. צעד צעד פרמתי קשרים, פותחת ומשתפת מכל הלב, ענת מביאה תמיד את האפשרות להכלה, שהיא הבסיס לכל התהליך.
בזכותה הגברתי את הווליום של הקול הפנימי שאומר: "את בסדר בדיוק כמו שאת. את מנסה כמיטב יכולתך. זה מה שהרגע מביא".
כרגע הסתיים לו מעגל ריפוי אחד, ואני יודעת שיש לי בית לחזור אליו עם ענת מתי שיעלה הצורך והרצון.
תודה על המפגש והקרבה. תודה על ההעצמה.
חבצלת
על התהליך עם ענת- שהוא בעצם התהליך עם עצמי- וענת שם. מקבלת בחיוך, מאשררת את מי שאני ואת החלק האימהי שבי בענווה ובדחיפה קלילה קדימה.
הגעתי- רותחת מעצבים. על בנותיי, על בנזוגי, על החתולה, על עצמי- על מי לא..?
סיימתי- נהנית. עם בנותיי, עם בנזוגי, עם עצמי (רק עם החתולה זה לא ממש הצליח)
ובדרך- ברכות וללא חפירות יתר, צללתי בליווי מדריכת צלילה צמודה אל היותי ילדה. הסתובבתי שם קצת, למדתי דברים חדשים מרתקים ועליתי חזרה עם הרבה אוויר אל החיים שיצרתי היום. בנגיעות קלות, כמו של קוסמת (לא סתם זה נקרא הורות כמעשה נסים) ומבלי שאשים לב, כל טלאי בשמיכה הבלויה שהבאתי, הפך נעים יותר, רך יותר, קשוב יותר, מדויק הרבה יותר למה שבנותיי רוצות ממני.
הגעתי "לתקן" דבר התנהגותי אחד והקסם כבר עבר למקומות נוספים וחולל גם בהם שינוי. והשינוי, הו השינוי- לא היה קוסמטי בלבד, כי אם עמוק. כזה שאני יכולה לקחת איתי לכל מקום. לילדות, למשפחה, לעבודה, לסופר.
והכי יפה- זה שגם תהליך קצר יכול להביא איתו כל כך הרבה פירות טעימים שמחזיקים (טריים וללא קירור) בכל עונות השנה 🙂
תודה לך
יפעת ירושלמי
אם הייתי מספרת לך שיש ניסים אמיתיים בעולם הזה.
שיש ילדה שרוצה לפגוש אותך, לחבק אותך ולקבל ממך חיבוק, שצריכה אותך, שצריכה שתתני לה יד ותראי לה את הדרך בעולם הזה. ילדה שצמאה לאהבה, לאהבה שלך, ושהאהבה שלך תחייה אותה, תעצים אותה, תגדיל אותה למימדים מרהיבים. שהאהבה שלך תחזיר לה חיוך ואת הטעם לחיים. אם הייתי אומרת לך שזה ורק זה, זה כל מה שהיא צריכה. היית עושה את זה? מחבקת אותה?
ואם אני מספרת לך עכשיו שהילדה הזו היא את, והיא זו שמחכה רק לך שתחבקי אותה, ושאת יכולה למצוא אותה, בחדר מופלא בחיפה, היית באה?
ואם היית אומרת לך שאחרי שתפגשי אותה שם, היא תבוא איתך הביתה ותחייה בתוכך ותמשיך לקבל אהבה וחיבוק ותגדל ותתרחב ותתעצם ופתאום תראי שהיא זו את וכל האסימונים יפלו, ותרגישי אהובה, מחובקת, גדולה, יכולה, לעולם הזה כמו שלא יכולת אי פעם להרגיש בעבר.
אז אני אומרת לך! יש כזה. זה קיים.
בואי
עדי
ענת יקרה,
אמנם עברנו תהליך קצר, אך בזכות העיניים הכחולות שלך, השקט ויכולת ההבעה הציורית והעמוקה שלך, הגעתי למקום הרבה יותר טוב ושמח באמהות שלי ואהבה שיכלה לצאת החוצה לילד שהיה לי "קשה איתו".
אני דיברתי, ואת, מבין מילותיי מצאת הרבה מעבר, הראית לי את המציאות מזווית שכלל לא חשבתי עליה. לטובה כמובן. הצלחתי לראות את הדמיון בין בני אליי, כמה שהוא בעצם קורא לי, רוצה בי. ואיך שאני רוצה את עצמי. האמיתית.
אני בטוחה שעוד ניפגש, לריענון, לחיזוקים ולנתינת מקום.
שוב תודה, יש לך לב ענק ושליחות מיוחדת להאיר ולהזכיר להורים את דרכם ואת אהבתם.
שירה
ענת יקרה,
הגעתי אליך לפני כמה חודשים עם לב כואב. לא ידעתי את נפשי, כששמעתי על המפגשים הקבוצתיים ידעתי שזה זה. אני כל כך אוהבת להיות במעגל נשי מחבק כזה…
ואת, והורות כמעשה ניסים,והתקופה הקשה שהייתי בה – חיבור מושלם כזה.
שמחתי מאוד להפגש מדי שבוע. חלון קטן נפתח לי, שהוא רק שלי (נדיר כל כך) בלו"ז ובלב. מקום לעצמי, להיות בו אני. לגלות מי אני. להכנס עמוק פנימה עם המון רגישות וחמלה. למדתי שקוראים לזה הכלה.
אני יודעת שמה שקורה לי עכשיו הוא נס. הוא הגיע אחרי שנים ואולי חיים שלמים של תפילות לשינוי שלא ידעתי אם אי פעם יהיו לי כוחות ליצור בעצמי. הוא התגנב בשקט ולאט לתוכי. אני מרגישה עכשיו שאני יודעת מי אני. יודעת מה אני רוצה, יודעת למה אני לא מסוגלת, ולמה אני כן. ואני הולכת על זה. מעיזה לצאת ממשבצות מוכרות ולגלות דברים שכבר מזמן שכחתי שאיבדתי. אני מתרגשת לראשונה מהחיים האלה, שהם שלי.
תודה על הזמן והמקום. תודה על המילים המדויקות תמיד. תודה על ההקשבה בעיניים שלך.
את עושה דבר נהדר. תבורכי ותמשיכי לזרוע זרעים בלבבות. זרעים של אהבת אמת.
אמא ל-3
בס"ד
ענת יקרה,
תודה על שהיית מקום קשוב, מכיל ובטוח עבורי.
תודה שאפשרת לי להביא את עצמי כמו שאני בדיוק.
תודה על רגישות ואמפטיה יוצאים מגדר הרגיל.
תודה על חום ואהבה שהרגשתי ממך לאורך כל הליווי.
תודה על תובנות והארות מדויקות ומאזנות.
תודה שהכנסת פרופורציות למצב.
תודה שאפשרת לי להתבונן שוב לתוכי ולגלות מחשבות ואמונות שלא הייתי מודעת אליהן לפני כן.
תודה על כך שעזרת לי להתאהב מחדש בבת שלי. בבכורה שלי. בילדה המדהימה והכל כך מיוחדת שלי.
תודה שעזרת לי להפסיק לכעוס עליה בטירוף ובאיבוד הדעת.
תודה שעזרת לי לראות ולהבין מה היא זקוקה ממני.
תודה שעזרת לי להכיל את הקשיים שלה והמורכבויות שלה.
תודה שעזרת לי להיות לה לאמא אמיתית.
תודה שאפשרת לי להפוך לאמא מאוזנת, מדוייקת ומיטיבה הרבה יותר.
תודה על הסבלנות והסובלנות ועל השהייה באי הוודאות.
ותודה שעשית את הכל ללא הנחייה וללא נתינת עצה וללא נתינת כלים. אלא פשוט בהוויה, בשיח כנה ובהתבוננות פנימית עמוקה.
את מיוחדת במינך
זכיתי ❤
בעילום שם
הי, מה שלומך?
רציתי לשתף אותך במשהו ששמתי לב אליו עכשיו.
לקחתי את הבן שלי עכשיו למיטה ופתאום קלטתי כמה האהבה ביני לבינו גדלה והתעצמה. הקשר שלי איתו התחזק ואני מרגישה שגם הוא מרגיש הרבה יותר שאני פשוט אוהבת אותו.
כשיש מצבים שהוא מתעצבן ומתנהג בצורה שקשה לי להתמודד איתה, אני מרגישה כמה קל לי לאהוב אותו ומשם דברים פשוט מתגלגלים אחרת. לפעמים אני ממש אגיד לו שהוא יודע שאני אוהבת אותו ורוצה בטובתו וזה מה שיגרום כבר לדבר הבא להתרחש ויסיים את הסיטואציה המאתגרת.
אז תודה שעזרת לי להכניס אהבה גם כשקשה לי. אני מרגישה ממש הבדל
פברואר 2017
ורד
ענת יקרה!
נפגשנו לתהליך קצר, אך משמעותי. הבאתי את הבן שלי לפגישות שלנו, לא פיזית אך הוא היה לגמרי נוכח. גם אני הייתי נוכחת. כאמא, כילדה. המעברים היו בין עבר להווה בין כאב של פעם לכאן ועכשיו, והכל הרגיש לי נכון. כשאת מכוונת בדרך עדינה, זהירה, רכה וחומלת. לא רק הבן שלשמו התכנסנו עלה שם, גם אחיו (ברבים) הבליחו מפעם לפעם. והרגשתי שהדברים מסתדרים לי בראש, מתכנסים לכדי דרך. שלי עם עצמי. לא כזו עם הוראות הפעלה.
תודה על רגישות רבה. תודה שהיית שם בדרכך הייחודית ועזרת לי לראות את הילד שלי בדיוק רב יותר.
שרונה
ענת יקרה ואהובה כל כך…
הנה סוף סוף הגיע הרגע בו אני מרגישה שאני ממש ממש ממש רוצה לכתוב על התהליך שעברנו יחד,
אמא עצבנית. אמא כועסת. אמא צועקת. חוסר שקט פנימי. בלבול. אשמה. רגע של כיף. עוד רגע של נחת. ושוב כעסים. ושוב רגשות האשם האלה… כך הגעתי אל ענת, מבולבלת. עצובה. עמוסה ובעיקר עייפה ומותשת. לא פשוט לגדל ילדים. ועוד יותר לא פשוט לגדל אותם בתחושה שזה לא כפי שדמיינתי שאהיה – אני לא האמא שחשבתי שאהיה! כל קושי התעצם. כל משבר פירק אותי.
אל ענת התוודעתי לפני מספר שנים. מאז יצא לי לקרוא את רחשי ליבה שהיא משתפת והרגשתי חיבור עמוק אל מילותיה. עשיתי החלטה. אני בקושי הזה לא מוכנה להישאר! אני את רגשי האשמה הללו רוצה לשחרר! אני רוצה להרגיש אמא מיטיבה. אמא שלמה.
הגעתי אל ענת עם עניין שהיה פה בבית. עניין שהיה מוציא אותי מדעתי! התנהגות חוזרת ונשנית שהיתה מטריפה אותי!!! נכנסתי אל הקליניקה (המהממת אגב!) ישבתי בספה (הנוחה והיפה) והתחלתי לדבר. ענת הקשיבה. ענת הקשיבה עוד. ענת הגיבה. ענת שיקפה. ענת העלתה מחשבה.
ו…הופ! כמו קסם! נפל לו איזה אסימונון קטנטון בהבנה שלי, גלגלים בראשי החלו לנוע במעט, בגופי התחלתי לחוש באיזשהו שינו מינורי כל כך אך כה משמעותי…! ו…הופ! כמו קסם! העניין נמוג! התמוסס! הפסיק כלא היה! הורות כמעשה ניסים נס! ממש כך!
ממפגש למפגש התובנות החלו לחלחל בתוכי, קשיים והתנהגויות שהיו בביתי החלו להירגע, להתרחק, לפחות… מדהים! מפעים! ניסי! פשוט לא יאומן! הקשיים פחתו. המשברים נרגעו. רגשות האשם החלו להשתחרר. ומצאתי את עצמי מיום ליום יותר שלמה באמא שאני!
ענת, את אישה מופלאה. את מלוות הורים הכי מדויקת עבורי שהייתי יכולה לבקש. תודה לך על התהליך המשמעותי של ההבנה שעברתי יחד איתך!
הורים יקרים, באמת שאני מציעה לכם להתנסות בנס הזה שעשוי לקרות גם אצלכם… אין לכם מה להפסיד – רק להרוויח ובגדול!