מילים לקרוא > השחרור משחרר

השחרור משחרר

אוגוסט 2019

 

ללא ספק ההישג הגדול ביותר שלי לקיץ 2019 הוא יציאתי הרשמית והמעשית מהמטבח. מהמשפט הזה אפשר להניח שנוכחותי בחלק הזה של הבית היתה משמעותית עד כה.

זו תהיה טעות.

זו משימת האמהות השנואה עלי, ובהתאם, ככה נראים הרצון והיכולת שלי לייצר משהו שהוא מעבר לבסיסי, או טעים. זה לא מענין אותי במידה שלא ניתנת לתאר. אולי הדוגמא הממחישה ביותר היא היום ההוא של אין ברירה, כשביקשתי מהבן שלי, אז בכיתה ב’, שילמד אותי איך מצפים שניצלים בביצה ובפירורי לחם. לעומת זאת, אני ממש טובה בלהפשיר את הבישולים שהשף האישי האהוב עלי מכין ומקפיא במנות.

הענין הזה של להשביע ילדים אף פעם לא היה בעיני דרך לאהוב, אלא משימה מתחייבת. האהבה שיש לי לתת להם מגיעה לבושה אחרת לגמרי אצלי.

לפני עשרה שבועות, כשפרץ החופש הגדול, הבנתי שממש הייתי רוצה לשחרר את עצמי מהמטלה המייגעת הזו.

אולי הבנה זו מילה גדולה לעקצוץ חשק שהרגשתי. כך או אחרת, מיום ליום הגירוד המייחל הפך לידיעה של רצון ברור, שהתגבש לכדי החלטה ואז בהדרגה נחושה המביטה אל האופק הנכסף – נוצרה הובלת המציאות לשם.

במשתתפים: נער שדעתו על בישול זהה לשלי, נער שנתן לי גז מזמן ומבשל שלושת רבעי מקצועי ובעצם כבר מאכיל את עצמו בעצמו, ילדה שמבינה היטב מבפנים את המשחק והתענוג שיש בכל זה.

הורות כמעשה ניסים | בלוג | פוסט החלילן מהמלין | ענת ברגר

דברים שעשיתי כדי שזה יקרה, לא לפי סדר כלשהו:

התחלתי עם הקל. הארוחה הקלה ביום, ההכנה הקלה ביותר.

הודעתי רשמית שאני משתחררת ממנה.

הצעתי להם לעיין בנבכי המקרר ולחשוב בעצמם מה בא להם להכין מתוך מה שהם רואים.

וכשלא היתה לזה תשובה – הצעתי לחפש מתכון בגוגל.

דאגתי שיהיו בבית כל מיני שמתאימים לאפיה ולבישול.

אמרתי ‘כן’ לצעירת הבית בכל פעם שהיא הכריזה חשק לבשל. גם כשידעתי שזה אומר ללכת במיוחד לסופר לקנות את מה שאין, או לנקות ולסדר אחריה.

לימדתי את מה שאני יודעת והם עוד לא. גם את מה שנחשב מסובך, או מסוכן, גם את מה שנדמה שיתאים כשיגדלו עוד קצת.

ביקשתי מהשף שילמד את מה שעוד לא למדתי ולעולם לא אדע.

כשהם התחילו להכין – התרחקתי, הלכתי לחדר אחר בבית, כדי לעזור לעצמי להבחין בבירור בין עזרה לבין הפרעה. הרעיון הוא: אם יצטרכו – יקראו לי.

דברים שהייתי כדי שזה יקרה, כולם בבת אחת:

רציתי. החשק שזה יקרה היה ברור כל הזמן, אבל ממש.

האמנתי. ביכולות שלהם, במסוגלות, באפשרות ללמוד. הם יכולים לעשות הכל בעצם, גם בת התשע וחצי (ואכן, היא קוצצת, מגררת, מטגנת, אופה, מקציפה, עושה מסובכים).

הזכרתי. לעצמי, בפנים, בכל פעם כששכחתי מה בעצם אני רוצה שיקרה כאן.

ובכן, עכשיו סוף אוגוסט, וגם: טא-דם!

בתוספת, כי אני לא יכולה וגם לא מנסה להפריד בין האישי לבין המקצועי שבתוכי: נדמה לי שחשוב להגיד שמה שבאמת איפשר לכל זה להתרחש זו הרשימה השניה, של הדברים שהייתי, ולא זו שמעליה. 
ועוד אגיד, שזו דוגמא, אחת פרטית שלי, על הובלה לכדי מעשה. אפשר להשתמש בה כדי להרהר בהובלת רצון מכל סוג.