דברים שעשיתי כדי שזה יקרה, לא לפי סדר כלשהו:

התחלתי עם הקל. הארוחה הקלה ביום, ההכנה הקלה ביותר.

הודעתי רשמית שאני משתחררת ממנה.

הצעתי להם לעיין בנבכי המקרר ולחשוב בעצמם מה בא להם להכין מתוך מה שהם רואים.

וכשלא היתה לזה תשובה – הצעתי לחפש מתכון בגוגל.

דאגתי שיהיו בבית כל מיני שמתאימים לאפיה ולבישול.

אמרתי 'כן' לצעירת הבית בכל פעם שהיא הכריזה חשק לבשל. גם כשידעתי שזה אומר ללכת במיוחד לסופר לקנות את מה שאין, או לנקות ולסדר אחריה.

לימדתי את מה שאני יודעת והם עוד לא. גם את מה שנחשב מסובך, או מסוכן, גם את מה שנדמה שיתאים כשיגדלו עוד קצת.

ביקשתי מהשף שילמד את מה שעוד לא למדתי ולעולם לא אדע.

כשהם התחילו להכין – התרחקתי, הלכתי לחדר אחר בבית, כדי לעזור לעצמי להבחין בבירור בין עזרה לבין הפרעה. הרעיון הוא: אם יצטרכו – יקראו לי.